אביגיל ספנסר מקבלת אישיות על ‘השנה הקשה ביותר’ בחייה במכתב פתוח רגשי למעריצים

אביגיל ספנסר הופכת כנה מאוד עם המעריצים שלה במכתב פתוח שפרסמה לעמוד האינסטגרם שלה ביום הולדתה ה-41.

ה נִצחִי שחקנית, שכעת מככבת בו האנטומיה של גריידיברה על כך שהשנה האחרונה בחייה היא “השנה הקשה ביותר” בחייה.

“4 באוגוסט 2021, עברתי לשנה הקשה בחיי. זה כמעט הרג אותי, ואם לא הייתי מתאמן על הנפש, הגוף והרוח שלי והקפתי את עצמי בקהילה המדהימה ביותר של חברים ומרפאים, אני לא מאמין שהייתי שורד את זה. אני לא מתכוון להיכנס לפרטי האירועים שהביאו את מה שאני עומד לחלוק, אבל אספר לכם כמה מהכותרות הרגשיות של השפעותיו”. אביגיל כתב במאמר בן 1,000 המילים.

אביגיל שיתפה תמונות מהטיול שלה לפריז עם בנה בן ה-13 רוֹמִישהיא חולקת עם הבעל לשעבר אנדרו פרוט.

לחץ פנימה כדי לקרוא את המכתב הפתוח מאביגיל ספנסר…

המשיכו לגלול כדי לקרוא את המכתב הפתוח המלא של אביגיל ספנסר…

אני לא בא לכאן לעתים קרובות כדי לחלוק סיפורים אישיים על מה שבאמת קורה בחיי. אני משתמש בחלל הזה יותר כמדיום ויזואלי. סרט תיעוד מסע, סטייל, עבודה, חגיגי, מאיר אור, פרחוני, אמנות, חברות אם תרצו.

וזה יום ההולדת שלי. 🎉. אני מרגיש נאלץ לחלוק איתך קצת יותר על רקע השתקפות של השנה האחרונה כשאני קובע את הכוונות והחזון הבא. בשנה שעברה לגיל ה-40 שלי, ציינתי שלקחתי את עצמי ל-Onsite, ריטריט לבריאות רגשית, לשבוע של טיפול בטראומה אינטנסיבי כדי להסתכל על עצמי יותר לעומק. קבל יותר ריפוי ועוד כלים לרקוד עם מלאות החיים. הם אומרים שזה שווה ערך ל-100 שעות טיפול בשבוע. השבוע ההוא היה קיצוני ושינה חיים. נכנסתי לשנת ה-40 שלי בהרגשה טובה מתמיד. כאילו חיברתי את עצם הזנב שלי לשמש. מוכנים לקחת על עצמם את החיים ויהי מה. והילד עשה את זה.

4 באוגוסט 2021, עברתי לשנה הקשה בחיי. זה כמעט הרג אותי, ואם לא הייתי מתאמן על הנפש, הגוף והרוח שלי והקפתי את עצמי בקהילה המדהימה ביותר של חברים ומרפאים, אני לא מאמין שהייתי שורד את זה. אני לא מתכוון להיכנס לפרטי האירועים שהביאו למה שאני עומד לחלוק, אבל אספר לכם כמה מהכותרות הרגשיות של השפעותיו.

הלחץ כמעט הוציא אותי החוצה. ממש הרגשתי שהבפנים שלי נאכל מלחץ. לא יכולתי לקום מהרצפה כמה ימים. פחד ואובדן אחזו בי. החרדה תעצור אותי. במאבק חיי. בכיתי כל כך חזק במספר הזדמנויות שזה הוביל אותי להקאה. ביליתי שעות כמה ימים ברעד בעודי מחזיק את עצמי במצוקה הבלתי פוסקת. ימים שלמים לא יצאתי מהבית. לא הצלחתי לנשום. הכל הרגיש כל כך קשה. בשלב מסוים חשבתי שיש לי התקף לב. דיברתי עם קרדיולוג והוא אמר שאני לא חוטפת התקף לב, שהלב שלי שבור וצריך להחזיק אותי. אם אפעיל יותר מדי אנרגיה ידעתי שהעצמות שלי ישברו. לפני 7 – 9 חודשים לא יכולתי לדמיין שום דבר מעבר לרצפת האמבטיה הקשה והקרה של מוחי. הייתי קליפה של אדם. והחלק הכי מפחיד היה שהרגשתי לבד. מנותק מהאלוהי, צף בחלל ובזמן. זה היה המודאג ביותר לגבי עצמי שהייתי מאז שאבי מת. לא היה לי טוב. הר געש מוכן להתפרצות. לא הרגשתי קל לאהוב. אני זוכר שחשבתי ש-WTF הוא חי את החיים הכי טובים שלך ואיך מישהו עושה את זה!?

וגם, לא נשארתי שם. עם הזמן והשלכתי את עצמי לקהילת הריפוי שלי, האנרגיה זזה. כמה בני אדם לוחמים הופיעו וקיבלו את השיחות שלי וישבו איתי בעדינות כשהייתי ב”ריק”. יצאתי מהבידוד והלכתי למקומות לרפא. דאגתי לעצמי כמו שלא היה לי מעולם. הסתובבתי עם נשים. להיות עדים לייאוש הכי גדול שלך זה דבר מאוד פגיע ויפה. עשיתי עבודת צל. תזמנתי את האבל והטיפול הפיזי שלי כאילו זו הייתה עבודתי הנעימה. בגלל שזה היה. ואז… עוד אור נכנס פנימה. וכל יום משהו או מישהו היה מגיע כדי להיות זוהר חם. התחלתי להחזיר את חוש ההומור שלי. נזכרתי שצחוק הוא אופציה. משועשע לא התעלל. קיבלתי את עבודת החלומות שלי. פגשתי את החברים החדשים והנפלאים ביותר לעבודה. צריך לצלם על במת מרי טיילר מור מול קהל חי. למחוז ליין יש חיים חדשים. יצא לי להביא את “בטי” משאית הפרחים שלנו בפעם הראשונה לסט שלי שהיה מעגל שלם. אני צריך להצחיק אנשים ואז להרעיף עליהם פרחים. שני הדברים האהובים עליי. נזכרתי שאני אוהב לשחק. התחלתי להשתלב בצורה שלא הייתה לי קודם. ולאט לאט התחלתי להרגיש יותר בבית בעצמי. ואז פשוט יצאתי לטיול חלומותיי עם הבנות הטובות ביותר אי פעם. התחבר מחדש עם חברים ותיקים והכרת חברים חדשים לכל החיים. שיאו בהגשמת חזון להביא את בני לאירופה בפעם הראשונה.

אני חולק את כל זה כי התמונות “היפות והחולמניות” “לחיות את מיטב החיים שלך” שאתה רואה כאן לא מספרות את הסיפור המלא. הם הרוויחו. ואם הייתם רואים את הנערה מאוגוסט 2021 עד מרץ 2022, לא הייתם יכולים לדמיין אותי כאן. אני לא. ואני כל כך גאה בעצמי. על זה שלא התייאשו. על לקיחת סיכונים. לבחירת יותר חיים ויותר שמחה. בשביל להופיע. על שהמשכתי ליצור ולהאמין בעצמי. לצבא הנשמות שמיהרו פנימה… כשאני לא. ולבני. הבן המתוק והמתוק שלי. שיר הלב שלי. “החג הרומי” שלנו היה הדובדבן מעל. הסבל עבורי הוא דחיית ההזמנה למלאות הטוב והקשה של החיים. ועכשיו אני מוכן לרקוד.

המשאלה שלי לשנת הלידה החדשה היא להביא לעולם צחוק, שמחה, כיף, מטופש, פרחים, ריקוד, שפע, אהבה, נינוחות, קסם, נוכחות, נראות, הוויה, משחקי מילים ושלווה. השאר כל אחד וכל דבר קצת יותר טוב ממה שנמצא. תודה שנתת לי לשתף. אם אתה בייאוש מוחלט. תמשיך ככה, אתה לא לבד. זה לא יהיה ככה לנצח. אני מבטיח לך. אתה באמצע הסיפור שלך. הישאר פתוח לקסם. להזיז את האנרגיה. לִנְסוֹעַ. דברים ישתנו. אם אתה בהנאה מוחלטת, המשך לשמוח. זה לא נעלם. הנעל השנייה לא תיפול. לרכב על הגל. תמשיך להתרחב. תפנה מקום. הכל אנרגיה. להתיר. חולם. זְרִימָה. והצטרפו לריקוד.

תודה לאלה שצעדו וצפו איתי בשנה האחרונה. הנוכחות שלך היא ההווה שלי. אני אסיר תודה עמוקה. אני בת מזל אחת. יום הולדת שמח לי, באמת.

קל לאהוב אותך,
xx
אביגיל

Leave a Reply

Your email address will not be published.